מסלולים בתאילנד

הכלל היחיד

כל מעבר בין אזורים עולה לכם רוב היום. מבנגקוק לצ׳יאנג מאי זה טיסה ועוד שתי העברות לשדה תעופה; מבנגקוק לאיים זה טיסה, אוטובוס ומעבורת. שלוש עצירות בשבוע אחד שוות שלושה ימים אבודים.

אז השאלה היא לא "מה אני רוצה לראות" אלא "כמה פעמים אני מוכן לארוז". שני מעברים בשבועיים זה נוח. ארבעה זה סיור מאורגן, לא חופשה.

איזה חוף, ומתי

זו ההחלטה שעושה או הורסת את הנסיעה, והיא תלויה בחודש. שני החופים מתנהלים לפי מונסונים הפוכים.

• נובמבר עד פברואר — שני החופים טובים. זו עונת השיא, וחוף אנדמן (פוקט, קראבי, פי פי) בשיאו.
• מרץ עד מאי — חם בכל מקום, אבל עדיין אפשרי בשני החופים. סונגקראן באמצע אפריל הוא סיבה להיות בעיר.
• יוני עד אוקטובר — צד אנדמן סופג את המונסון הדרום-מערבי. עדיף לפנות למפרץ: קוה סמוי, קוה פאנגן וקוה טאו בשיאם בערך מיוני עד ספטמבר.
• אוקטובר עד דצמבר — תורו של המפרץ להיות רטוב. חוף אנדמן מתייבש ונכנס לעונה.

אם התאריכים שלכם קבועים, בחרו את החוף שמתאים להם ולא את החוף שדמיינתם.

במה שלוש התוכניות שונות

הן לא גרסאות ארוכות יותר זו של זו — כל אחת פותרת בעיה אחרת.

• שבעה ימים — בנגקוק ועוד חוף אחד, או בנגקוק ועוד הצפון. אזור אחד מעבר לבירה, ולא יותר.
• עשרה ימים — בנגקוק, הצפון וחוף אחד. זו הנסיעה שרוב האנשים באמת רוצים, והיא מתאימה.
• ארבעה עשר יום — הסיבוב המלא, עם מקום להאט בצפון ועדיין שני איים.