בריאות ובטיחות בתאילנד

מים ואוכל

אל תשתו מי ברז. מים בבקבוקים זולים וזמינים בכל מקום, ותחנות מילוי נפוצות יותר ויותר בעיירות. השתמשו במים בבקבוקים או מורתחים לצחצוח שיניים אם אתם זהירים, ועבור ילדים קטנים.

קרח במשקאות בטוח למעשה — הקרח המסחרי מיוצר במפעל ממים מסוננים ומגיע אטום. העצה הישנה להימנע מקרח כבר לא מעודכנת.

אוכל: אכלו במקום הומה ואכלו מה שמבושל לפי הזמנה. זה מכסה כמעט הכול. היו זהירים יותר עם דברים שעמדו בחום, עם ירקות טריים, ועם פירות חתוכים בדוכנים בלי מים זורמים.

שלשול מטיילים נפוץ, ובאופן כללי חולף בתוך כמה ימים. אבקות להחזרת נוזלים דרך הפה שימושיות יותר מתרופות; פנו לעזרה רפואית אם יש דם, חום גבוה, או אם זה נמשך מעבר לכמה ימים.

חום ושמש

תאילנד חמה, ובחלק גדול מהשנה גם לחה. תשישות חום היא סיכון אמיתי בימים הראשונים, לפני שהסתגלתם — והפיתוי לעשות הכול מיד הוא החזק ביותר בדיוק אז.

שתו יותר משנדמה לכם שאתם צריכים, ולא רק כשצמאים. הוסיפו אלקטרוליטים אם אתם מזיעים הרבה. הימנעו מאמצע היום לכל דבר מאומץ.

השמש ליד קו המשווה שורפת מהר, והיא שורפת גם מבעד לעננים. קרם הגנה עם מקדם גבוה, שנמרח שוב אחרי שחייה, בתוספת כובע וחולצה, הוא לא אופציה. כוויות שמש ביומיים הראשונים יכולות להרוס שבוע.

יתושים, ומה הם נושאים

קדחת דנגי היא המחלה שמועברת ביתושים שבאמת חשובה בתאילנד. היא מועברת על ידי יתוש שנושך ביום, אין לה חיסון לרוב המטיילים ואין טיפול ספציפי, והמקרים מתרבים בעונת הגשמים.

מלריה מוגבלת במידה רבה לאזורי הגבול — לאורך מיאנמר, קמבודיה ולאוס — ואינה דאגה בבנגקוק, בצ׳יאנג מאי, בפוקט או באיים המרכזיים. החלטות על טיפול מונע צריכות לבוא ממרפאת מטיילים, לא מבלוג.

דלקת מוח יפנית וכלבת קיימות אבל נדירות, ובעיקר רלוונטיות לשהות ארוכה או לנסיעה כפרית. הכלבת היא זו שכדאי לחשוב עליה סביב בעלי חיים: קופים וכלבים נושכים, ונגיסה משמעה טיפול רפואי מיידי, לא המתנה.

הגנה מעשית: דוחה חרקים עם DEET או פיקארידין, שרוולים ארוכים בשעת בין הערביים, ולינה עם מיזוג אוויר או חלונות עם רשת. יתוש הדנגי של היום הוא זה שאנשים שוכחים ממנו.

קטנועים — הסכנה האמיתית

אם תקחו דבר אחד מהמדריך הזה, קחו את זה. תנועת הכבישים היא הסיבה המובילה לפציעה קשה ולמוות בקרב מבקרים בתאילנד, והקטנועים במרכז של זה.

הדפוס עקבי: מישהו שמעולם לא רכב שוכר קטנוע ביום הראשון או השני, על אי, על כביש הררי, לעתים קרובות בלי קסדה, ולעתים קרובות עם אלכוהול בתמונה. הפציעות הן בראש וברגליים, והן קורות לאנשים שחושבים את עצמם זהירים.

אם רוכבים: חבשו קסדה במידה מתאימה בכל פעם, אל תלמדו לרכוב על גבעה או בתנועה, לעולם אל תרכבו אחרי שתייה, והשיגו רישיון מתאים ורישיון נהיגה בינלאומי. ביטוח הנסיעות שלכם סביר מאוד שיסרב לתביעה בלעדיהם.

אותו דבר חל על ג׳ט סקי, שמעורבים בתרמית תביעות נזק מוכרת באיים.

ביטוח, תרופות ומקרי חירום

ביטוח נסיעות הוא לא אופציה כאן. שני הדברים לבדוק לפני שקונים הם שהוא מכסה פינוי רפואי, ושהוא מכסה תאונות קטנוע או אופנוע — הרבה פוליסות לא מכסות את האחרון, או לא מכסות אותו בלי רישיון בתוקף.

בתי חולים פרטיים בבנגקוק, בצ׳יאנג מאי, בפוקט ובסמוי הם ברמה בינלאומית ויטפלו בכם מהר. הם גם יקרים, והם ירצו תשלום או אישור מהמבטח שלכם.

הביאו תרופות במרשם באריזתן המקורית עם העתק של המרשם. חלק מתרופות נפוצות נמצאות בפיקוח בתאילנד, ולכן בדקו לפני הנסיעה.

מספרי חירום: 191 למשטרה, 1669 לאמבולנס ולהצלה, 1155 למשטרת התיירים. משטרת התיירים מדברת אנגלית וקיימת במיוחד כדי לטפל בבעיות של מבקרים.

פשיעה, ובפרופורציה

פשע אלים נגד מבקרים נדיר בתאילנד. מה שנפוץ הוא גניבה מהזדמנות — תיקים שנחטפים מקטנועים, טלפונים שנלקחים בתחבורה צפופה, חפצי ערך שנשארים על החוף — וקומץ תרמיות תיירותיות.

התרמיות הן בעיקר עניין של כסף ולא של בטיחות: סיור המקדש הסגור, הסטייה לחנות אבנים טובות, תביעת הנזק בג׳ט סקי, מחירי טוק-טוק מנופחים. להכיר אותן מראש זה כל ההגנה.

לעולם אל תמסרו את הדרכון כפיקדון עבור קטנוע או כל דבר אחר. זה המצב שהופך סכסוך קטן לבעיה רצינית.

אמצעי זהירות סבירים מכסים את זה: תיק שחוצה את הגוף ולא תיק כתף, שום דבר בעל ערך שלא נשאר על החוף, והעתק של הדרכון שנשמר בנפרד מהמקור.