איך מתניידים בתאילנד

המרחקים הם העיקר

תאילנד משתרעת על פני כ-1,600 ק"מ מצפון לדרום. מצ׳יאנג מאי לפוקט זה בערך כמו מלונדון לרומא, ויש ים בקצה אחד של זה.

זו הסיבה שטיסות פנים חשובות. מסלול של שעה באוויר הוא 12 עד 15 שעות על הקרקע, והפרש המחיר בדרך כלל קטן מספיק כדי שהטיסה תהיה שימוש טוב יותר בחופשה.

תכננו במהלכים, לא בקילומטרים. בכל פעם שאתם מחליפים אזור אתם מאבדים את רוב היום, בכל אמצעי תחבורה.

טיסות פנים

הרשת הפנימית מצוינת. חברות לואו-קוסט טסות כל הזמן בין בנגקוק, צ׳יאנג מאי, פוקט, קראבי, האת יאי ושדות התעופה של האיים, והמחירים בהזמנה מראש נמוכים.

לבנגקוק שני שדות תעופה, והם במרחק 30 ק"מ זה מזה. סוברנבהומי (BKK) משרת את רוב הטיסות הארוכות ורבות מהפנימיות; דון מואנג (DMK) הוא הבסיס של רוב חברות הלואו-קוסט. קונקשן ביניהם דורש העברה ארוכה בפקקים — לעולם אל תזמינו כזה בצמוד.

שדות התעופה של האיים הם החריג לכלל הזול. טיסות לקוה סמוי במיוחד עולות הרבה יותר מטיסה לסוראט תאני ומעבורת משם, כי קבוצת תעופה אחת שולטת בקו.

רכבות

רכבות תאילנד (State Railway of Thailand) מפעילות רשת איטית יותר מהאוטובוס אבל נעימה בהרבה, ורכבות הלילה עם מיטות שוות פעם אחת באמת.

בנגקוק–צ׳יאנג מאי בלילה, במיטת מחלקה שנייה, הוא המסלול הקלאסי: יוצאים בערב, ישנים, ומגיעים בבוקר לאחר שחסכתם לילה במלון. הזמינו מראש — מיטות הלילה נגמרות, במיוחד בעונה הקרירה.

רכבות נוסעות גם דרומה לכיוון סוראט תאני ולגבול המלזי, והקו הקצר לקנצ׳נבורי חוצה את הגשר על נהר קוואי עצמו.

המחירים זולים, המחלקות מתומחרות בבירור, וההבדל בין מחלקה ראשונה לשנייה הוא בעיקר פרטיות ולא נוחות.

אוטובוסים, מיניבוסים וסירות

כך רוב המדינה באמת נעה, וזה עובד — עם שתי הסתייגויות.

• אוטובוסים למרחקים ארוכים זולים, מכסים קווים שאין להם רכבות, ונעים בין אוטובוסי לילה נוחים לשירותים מקומיים מקרקשים. אוטובוסים ממשלתיים יציבים בדרך כלל יותר מפרטיים.
• מיניבוסים מהירים יותר ועוצרים ביותר תחנות, ויש להם מוניטין של נהיגה אגרסיבית שמוצדק. אם יש לכם שמץ של חשש, קחו את האוטובוס או את הרכבת.
• מעבורות וסירות מהירות לאיים פועלות לפי לוחות זמנים מפורסמים בעונה הגבוהה ומצומצמים במונסון. חלק מהשירותים מפסיקים לגמרי בין מאי לאוקטובר בצד של ים אנדמן.
• הקטע האחרון לחוף הוא לעתים קרובות סירת לונגטייל מהמזח, שאולי לא תפעל אחרי רדת החשיכה ואולי תדרוש הליכה במים.

איך מתניידים בעיר

בנגקוק היא העיר התאית היחידה עם רשת רכבות רצינית, והשימוש בה הוא ההבדל בין יום טוב ליום מבוזבז.

• ה-BTS סקייטריין והרכבת התחתית MRT בבנגקוק מהירים, ממוזגים וזולים.
• סירת האקספרס של צ׳או פראיה היא הדרך המהירה לאורך הנהר והמסלול הנעים ביותר אל העיר העתיקה.
• מוניות עם מונה צריכות להשתמש במונה. אם הנהג מסרב, קחו את הבאה — זה נורמלי, לא חוצפה.
• אפליקציות להזמנת נסיעות עובדות בערים המרכזיות ומייתרות לגמרי את המשא ומתן. גראב הוא הסטנדרט.
• טוק-טוקים הם בשביל החוויה וקטעים קצרים, לא בשביל תמורה. סכמו את המחיר לפני שאתם עולים.
• מוניות אופנוע הן הדרך המהירה ביותר בפקק והמסוכנת בהרבה. החליטו על זה במודע.
• סונגטאו — טנדרים מוסבים עם שני טורי מושבים — הם התחבורה המקומית השיתופית בצ׳יאנג מאי ובהרבה עיירות. עצרו אחד, אמרו לנהג לאן אתם רוצים להגיע, וסכמו את המחיר.

שכירת קטנוע או מכונית

שכירת קטנוע זולה, נוחה, והמקור הגדול ביותר לפציעה קשה בקרב מבקרים בתאילנד. הכבישים מהירים, הנהיגה היא בצד שמאל, הגבעות תלולות, והסכם השכירות הסטנדרטי לא כולל ביטוח שבאמת יכסה אתכם.

אם בכל זאת רוכבים: חבשו קסדה במידה, אל תלמדו לרכוב על גבעה, אל תרכבו אחרי שתייה, וצלמו את הקטנוע לפני שאתם לוקחים אותו. רישיון נהיגה בינלאומי יחד עם הרישיון שלכם הוא מה שאתם מחויבים לשאת מבחינה חוקית.

מכונית היא אפשרות טובה יותר לצפון, שבו הנהיגה היא העיקר. צריך רישיון נהיגה בינלאומי, ונוהגים בצד שמאל.